עונות השנה

January 30, 2018

ישבתי בחדר העבודה, טיפות גשם התחילו לטפטף על החלון והסבו את תשומת ליבי, הבטתי בהם לרגע ומיד אמרתי לעצמי, אני מכינה היום מרק.

כל מרק טוב מתחיל בללכת לסופר. בגלל שאין לנו בשכונה מכולת אלא רק סופר ענקי אז הדרך לכרובית היא מסע מפרך בין קירות של קורנפלקס ומוצרי חלב.

 

מכניסה חמישה שקלים ולוקחת עגלה.

מתחילה ללכת ומרגישה שהעגלה לא איתי. מושכת שמאלה, מושכת ימינה, נתקעת במדפים ומביכה אותי באופן כללי. אני נאבקת איתה עד לסוף השורה של החומרי ניקוי ואז מגלה ששרוך פטרוזיליה תקוע לי בגלגלים.

אני לא חוזרת אחורה עכשיו.

 

ממשיכה ללכת נגד הזרם, דוחפת את העגלה בסיבובים ומעודדת את עצמי שהמרק לצלילי הגשם יהיה שווה את זה. באיזשהו שלב עובר מולי אחד העובדים ואומר לי בחצי חיוך - "איזה עגלה.." יש מצב שהוא התכוון אליי.

 

אני מגיעה לקופה, משלמת , יורדת במעלית לכיוון החניה, שמה את הדברים באוטו, כבר ממש יכולה להריח את המרק מתבשל, יוצאת מהחניון ומגלה שיש שמש בחוץ.

 

חושבת על זה שלפעמים הכי טוב זה פשוט להמשיך ולבהות בטיפות הגשם כי במדינה כמו שלנו אם אתה מתעכב רגע בסופר אתה עלול להפסיד את החורף.

 

 

 

 

 

Please reload